פסק-דין בתיק תא"מ 36725-11-09 - פסקדין

התובעת הינה הבעלים של דירה אחת מתוך שש דירות מהן מורכב הבניין הנמצא ברחוב הרצל 88, בחיפה והידוע כגוש 10907.

הנתבעים הינם הבעלים של שתי דירות אחרות מתוך שש הדירות הנמצאות בבניין הנ"ל.

התובעת רכשה את דירתה בהתאם להסכם מכר מיום 10.02.08 מכונס נכסים שמונה לצורך ביצוע מכירת הדירה שהייתה בבעלותה של הגב' רפפורט רימה. עסקה זו אושרה על ידי בית המשפט ביום 19.08.08, וביום 30.06.09 נרשמו זכויותיה של התובעת בדירה בלשכת רישום מקרקעין בחיפה.

התובעת רכשה את הדירה כשהיא מחלוקת לשני אגפים במטרה להשכירם כשתי יחידות דיור, צפונית ודרומית לשוכרים.

התובעת טוענת, כי לאחר קבלת המפתחות בדירה היא ביצעה שיפוצים בשתי היחידות, כאשר עלות השיפוץ הגיעה לסך של 50,000 ש"ח מאחר ושתי יחידות הדיור היו מוזנחות לגמרי. השיפוץ היה אמור להסתיים בתוך כחודש ימים, כשבפועל, השיפוץ נמשך למעלה מחצי שנה עד ליום 01.06.09 וזאת בשל מפגעים, הטרדות ונזקים מצד הנתבעים.

לטענתה, מיד לאחר תחילת השיפוצים החלו הנתבעים להטרידה ולאיים עליה הן טלפונית והן בנוכחותה בדירה בעת ביקור בדירה עם שוכרים פוטנציאליים בטענה כי המרפסת והמחסן בקומת הקרקע אינם בבעלות התובעת. לטענת התובעת בגין הטרדות ואיומים אלה נאלצה להזמין מספר פעמים משטרה לדירה מחשש לפגיעה פיזית מצד הנתבעים. 

ביום 01.06.09, עם סיום השיפוץ, התובעת החלה להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאליים. אך,  בשל הנזקים שנגרמו לדירה על ידי הנתבעים לא עלה בידה להשכיר את הדירה במשך תקופה ארוכה.

התובעת טוענת עוד, כי הנתבעים חסמו עם בלוקים חלון ביחידה הצפונית ודלת כניסה ליחידה הדרומית אליה הכניסה מהמרפסת/חצר של הדירה, ולא איפשרו לה להיכנס ליחידה הדרומית בכלל. זאת ועוד, הנתבעים איימו על התובעת לחתוך ציר מים וביוב ראשי משותף לבניין. הנתבעים מימשו איומיהם וחתכו בגבול בין קומת הנתבעים לקומה שמתחת וכל השפכים והביוב זרמו מדירת הנתבעים מקומה ג' לקומת הקרקע תוך שחולפים על פני חלונות דירת התובעת. 

לצורך הקטנת הנזקים והחזרת המצב לקדמותו והסרת המטרדים, התובעת הגישה בקשה למתן צו מניעה כנגד הנתבעים, וכן למתן צו הרחקה ומניעת שימוש במקרקעין.

בתביעה שבפניי, התובעת עותרת לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הטרדות ומעשי הנתבעים. התובעת טענה, כי נגרמו לה הפסדים עקב מניעת האפשרות להשכיר את שתי יחידות הדיור למשך חצי שנה מתום השיפוצים. בגין נזק זה, התובעת ביקשה פיצוי בסך של 8,000 ש"ח בגין דמי שכירות, ועוד 1,000 ש"ח בגין ארנונה. התובעת ביקשה פיצוי בסך של 10,000 ש"ח עבור עלות הריסת הבלוקים והחזרת המצב לקדמותו, סך של 8,000 ש"ח לתיקון צנרת ביוב ומים, ופיצוי בסך של 20,000 ש"ח עבור עוגמת נפש.

בסיכומיה, התובעת ביקשה פיצויים גבוהים יותר בגין הפסד דמי השכירות והארנונה, והעמידה דרישתה לתקופה של שמונה עשר חודשים, כל זאת, מבלי לבקש לתקן את כתב תביעתה, ומבלי לבקש השלמת ראיותיה בהקשר זה. כמובן, טענה זו שנולדה לראשונה בסיכומי התובעת, אין לה כל משקל.

התובעת עותרת עוד לקבלת פסק דין הצהרתי, לפיו, היא זכאית לעשות שימוש ולהחזיק בחצר, במרפסת ובמחסן נשוא המחלוקת ולקבוע כי הינם שייכים לתובעת ומהווים חלק בלתי נפרד מהמקרקעין אשר רכשה התובעת על פי חוזה מכר ושטר חכירה.

התובע עותרת עוד למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבעים כדלקמן: להימנע מלהיכנס לחצריה של התובעת, להימנע מלעשות כל שימוש במרפסת, חצר ומחסן הצמודים לדירת התובעת, להימנע מלהפריע לתובעת לעשות שימוש במרפסת, חצר ומחסן הצמודים לדירתה, להימנע מיצרת קשר עם התובעת ו/או מי מטעמה ו/או השוכרים ו/או המבקרים בדירת התובעת, להימנע מלהיכנס לדירת התובעת לרבות חצרה ו/או מרפסתה, להימנע מלפגוע בדירת התובעת ו/או להימנע מהגבלת שימושה בדירתה, להימנע מלאיים על התובעת הן פיזית והן מילולית ו/או להימנע מלפגוע ברכוש המשותף, להימנע מלפגוע בצנרת מים, ביוב, חשמל, גז בדירה ובסביבה.

התובעת עתרה לקבלת צו עשה המורה לנתבעים להרס את קיר הבטון שהנתבעת 3 בנתה במרפסת ולהחזיר את המצב לקדמותו.  

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים לשלם לה עוד את הוצאות המשפט בסך של 18,520 ש"ח (סכום זה מורכב מהסכומים שלהלן: 2,320 ש"ח בגין חלקה של התובעת בתשלום שכר טרחתו של המודד שמונה מטעם בית המשפט, סך של 1,200 ש"ח עבור אגרת בית משפט, וסך של 15,000 ש"ח עבור שכ"ט עו"ד).

הרקע לסכסוך ולהפרעות מצד הנתבעים מקורו במחלוקת סביב שטח החצר/מרפסת הפתוחה בקומת הקרקע והמחסן הצמודים לדירה שהתובעת רכשה.

התובעת טוענת, כי בהתאם לשטר חכירה והתשריט היא רכשה דירה בשטח של 100.9 מ"ר הכוללת מרפסת פתוחה בקומת קרקע בשטח 29.9 מ"ר ומחסן צמוד בשטח של 17.3 מ"ר ואליו הכניסה ממרפסת שהינה בקומת קרקע.

מנגד, הנתבעים טוענים, כי הבניין נבנה על ידי אביהם עוד בשנת 1937, והתובעת רכשה את זכויותיה של הדיירת רפפורט רימה ולא את שטחי האדמות הצמודים לדירה וזאת בהתאם להסכם מכר ושטר חכירה מספר 8114384. בהסכם המכירה של הנתבעים עם הדייר נחום פרידמן אשר קדם לדיירת רפפורט, מכרו הנתבעים למר נחום פרידמן אך ורק 3 חדרים מטבח ושירותים. שטח הדירה הנו 100.9 מ"ר וגודל שטח זה נקבע על ידי עיריית חיפה לצורך תשלומי ארנונה וכפי שמופיע בטופס הארנונה השטח שחויב בארנונה הנו שטח של 93 מ"ר ובצירוף שטח הקירות זה מגיע ל- 100.9 מ"ר מאחר וכידוע על חצר ומרפסת לא משלמים ארנונה. לטענת הנתבעים, החישובים הנ"ל מוכיחים מעבר לכל ספק כי היה צורך בביצוע מדידות מדויקות על ידי גורם עירוני ו/או ממשלתי ולא להסתמך בחוות דעת של מומחים פרטיים אשר לא ניתן לסמוך על חוות דעתם.

הנתבעים טוענים כי השטח החיצוני הצמוד לבניין הקרוי מרפסת ו/או חצר מצוי בבעלותם הבלעדית והם אף השתמשו בשטח זה מאז בנית הבית באופן בלעדי וכי הבניין אינו משותף ולא נרשם בטאבו כבית משותף הוא נקרא אדמות מירי כפי שנרשם בנסח טאבו כאדמה פרטית בבעלות הנתבעים. עוד טוענים הנתבעים, כי בשנת 2000 הוגשה לעיריית חיפה בקשה לבניה על השטח הנ"ל ומכאן אין לתובעת כל זכות קניינית במרפסת הפתוחה.